מתני' הקטני'. מפרש בגמרא כל שהוא סומך על שלחן אביו אפילו הוא גדול קרי ליה קטן ומציאתו של אביו משום איבה והבת בין קטנה בין נערה מציאת' לאביה דהתורה זכתה כל שבח נעוריה לאביה:

הכנענים. שהרי גופן קנוי לו דכתיב והתנחלתם אותם:

מציאת אשתו. תיקנו לו רבנן משום איבה:

שגירשה אע''פ וכו'. מפרש בגמרא:

מתני' אחריות נכסים. שעבוד קרקעות שיגבה מהם:

לא יחזיר. ואפילו חייב מודה דחיישינן לפרעון ולקנוניא שמא שטר פרוע הוא ומן הלוה נפל והא דמודה לא פרעתי עצה של רמאות הוא ביניהם לטרוף את הלקוחות שלקחו ממנו קרקע שלא באחריות ויחלקוה ביניהם:

בין כך ובין כך לא יחזיר. דשטר שאין בו אחריות גבי נמי ממשעבדי דאחריות טעות סופר הוא וחיישינן לפרעון ולקנוניא ודוקא בשטר סתם ושלא פירש בו מאחריות נכסים וגבי ממשעבדי כאלו הוה כתוב בו האחריות אבל אם פירש בשטר שאינו רוצה לקבל עליו אחריות נכסים מודים חכמים דיחזיר דהשתא ליכא למיחש לקנוניא והלכה כחכמים:

גמ' בשאינן טפולין על אביהן. הא דקתני במתני' דמציאת בניו הגדולין לעצמן בשאינן סמוכין על שולחן אביהם אבל אם הם סמוכין על שלחנו דינן כמו קטני' ומציאתן לאביהן משום איבה:

ר''ל אומר וכו'. כמו שהבאתי לעיל בהלכה ד' כדפליגי בפ''ד דפאה:

א''ר יוסא צ''ל. וכן הוא מקשי בפאה שם אלא ששם נשנית בהיפוך במקצת:

לא דאמר ר''ש בן לקיש אכן. כלומר הא דר''ל לאו בפירוש איתמר אלא דנשמע זה מכלל דבריו ממה דקשיא ליה על הא דר' אושעיה כדמסיק:

דתני ר' הושעיה בתוספתא. השוכר את הפועל לעשות בכל מלאכה מה שירצה בה''ב מציאת הפועל הוא של בה''ב שיכול לומר לו גם זה בכלל מלאכה הוא שבשעה שאתה עוסק ומטפל במציאה בטל אתה ממלאכה:

אמר ר''ל. והשתא מסיק מה שלמדין אנו מכלל דבריו דאמר ר''ל ותמה על הא דר' אושעיה וכי אדם שיש לו רשות לחזור בו כדין פועל שהוא יכול לחזור בו תהא מציאתו לבעה''ב בתמיה הרי הוא יכול לומר חוזר אני משכירות שלך וא''כ לא יהא אלא אחר ואין מציאתו לבה''ב שמעינן מיהת דס''ל דאין אדם זוכה לחבירו במציאה:

מה בין עבדו וכו'. לפרושי טעמא דמתני' קאי והרי הם עכשיו עבדי אמאי אין מציאתן שלו וקאמר מפני שאינו יכול לשנותו ממלאכתו שהוא ראוי לעשות בה ולא לקח אותם ללקט מציאות אבל בכנענים שהן ברשותו ויכול הוא לשנותן ממלאכתן ולצוות אותם ללקט מציאות והלכך מציאתן שלו:

התיבון הרי אשתו וכו'. דתנינן תמן פ' אע''פ כופה לעשות בצמר דוקא שהיא מלאכ' הנשים אבל לא למלאכה אחרת ואמאי מציאת' לבעלה:

טעם אחר יש באשה. ולא מפני שהוא ברשותו:

מפני הקטטה. משום איבה שהרי מזונותיה עליו ואם תעכב מציאת' לעצמה תהי' קטטה ואיבה ביניהם:

שלא תהא מברחת. ותגנוב מנכסי בעלה ותאמר מציא' מצאתי:

התיבון בעדים. חסר כאן ובכתובות ריש פ' מציאות האשה גרסינן להאי סוגיא ופריך הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה כלומר דאכתי אי חיישת למברחת א''כ תאמר זה נתן לי פלוני במתנה ומה הועילו חכמים בתקנתן ומשני קול יוצא למתנה אם היה אחד נותן לה מתנה היה מפורסם אבל אין קול למציאה הלכך למציאה לבד הוא דאיכא למיחש שלא תהא מברחת. ועלה קאמר התיבון בעדים דהגע עצמך שיש עדים במציאה שמצאת וכמה היא המציאה והרי אין כאן לחוש במידי ואמאי תקנו חכמים אפי' במציאה בעדים שהיא של בעלה:

לא אסרו זה. במציאה בעדים אלא מפני זה משום מציאה שלא בעדים דלא פלוג רבנן:

עד שיתן לה פרוטה אחרונה. כל זמן שלא שילם לה כל כתובתה ואפי' פרוטה אחרונה חייב במזונותי':

מתניתא אמרה כן. תנינן נמי במתני' כן וכדדייק ר' הושעיא:

מציאת אשתו שגירשה. אע''פ שלא נתן לה כתובתה ולמאי איצטריך לאשמעינן דמציאת' שלה אם גירשה ועוד מאי אע''פ שלא נתן לה כתובתה דקתני:

שלא תאמר וכו'. וכלו' אלא ה''ק אע''פ שלא סילק לה עדיין כל כתובתה וכל זמן שלא סילק לה חייב במזונותיה ושלא תאמר הואיל וחייב במזונותי' א''כ בדין הוא שתהא מציאתה שלו לפום כן צריך מתניתא לאשמעינן דאפ''ה שלה הוא מכיון דהשתא לא חיישינן לאיבה וש''מ דחייב במזונותיה הוא:

גמ' תני בשם ר' מאיר בין שטר וכו'. א''א לפרש לברייתא זו בשם ר''מ לפי הגי' שלפנינו אא''כ נאמר דמדין תורה קאמר וכהאי מ''ד בסוף ג''פ ד''ת אחד מלוה בשטר וא' מלוה ע''פ אינו גובה אלא מנכסים ב''ח דשעבודא לאו דאורייתא ומ''ט אמרו מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. ולפ''ז היה אפשר לדחוק ולומר דה''נ מדין תורה קאמר וכלומר דמן התורה מלוה בשטר נמי מנכסים ב''ח הוא דגובה ולא מנכסי' משועבדים וא''כ לא איכפת לן בין שכתוב בו אחריות נכסים בין שאין בו אחריות נכסים דין אחד הוא למלוה שבשטר ואינו גובה אלא מנכסים ב''ח ואם דלענין הברייתא היה לנו לסבול פי' זה מ''מ היה צריך לדחוק ולפרש לטעמא דר''מ במתני' לפ''ז וגם לענין מה דנאמר לקמן בהסוגיא. וטרחתי וחפשתי בכל התוספתא ובכל שיטת התלמוד הזה ולא מצאתי עוד במקום אחר לדיעה זו בשם ר''מ ולא לשום מ''ד כ''א הא מאי דאמרן. ואם נאמר דטעות נפל בהעתקת הספר היה צריך לשבש כל הברייתא שהיא בספרים אשר לפנינו ולגרוס הכי שטר שיש בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים ושאין בו אחריות נכסים אינו גובה בין מנכסים משועבדים ובין מנכסים ב''ח והוי כדברי שמואל אליבא דר''מ בבבלי פרקין דף י''ג ע''א אומר היה ר''מ שטר שאין בו אחריו' נכסים אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים ב''ח וטעמא דשטר זה גרע ממלוה בעדים הוא דכיון דמדרך השטר לשעבד לנכסים של לוה וליכא א''כ חיישינן שמא שקר ומזויף הוא וכן מוכח מהכא לקמן ולפ''ז ריש הסוגיא דהכא מתפרשת שפיר כמו התם אליבא דשמואל דאיהו מוקי למתני' בשאין חייב מודה ואם יש בו אחריות נכסים לא יחזיר דאתי למיגבי מלקוחות שלא כדין ואם אין בו אחריות נכסים יחזיר דליכא למיחש למידי דהא אינו גובה בו כלל ויחזיר לו וכדמפרש ואזיל:

לאיזה דבר הוא מחזיר. בשאין בו אחריות נכסים דהא אמרת אינו גובה בו כלל וקאמר לצור ע''פ צלוחיתו של מלוה וללוה א''א לאהדוריה לצור ע''פ צלוחיתו דהא איהו קטעין מזוייף הוא וליתיה לשטרא כלל:

רב אמר יורש כמשועבד. פלוגתא דרב ושמואל לענין אם מלוה ע''פ גובה מן היורשין או לא. וגרסינן להאי פלוגתא בפ' הגוזל בתרא הלכה א' ואיידי דמקשי לה לקמן בדין מלוה בעדים מייתי לה הכא:

יורש כמשועבד. דין יורש כדין לוקח כמו שהוא משועבד לו ואין מלוה בעדים גובה ממנו:

שמואל אמר דאיקני. כלו' לא כדבריך אלא הכי דייקינא אנא ממתני' דתנן בשלהי גט פשוט המלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים ע''י עדים גובה מנכסים ב''ח ומדקתני ע''י עדים גובה וכו' דמשמע מהאי משועבדים דקתני ברישא הוא דאינו גובה ומן הלקוחות דוקא הוא הא מבני חרי גבי ואפי' מן היורשין דאין יורש כמשועבד ולאו בכלל משועבדים דקתני במתני' הוא:

הכא את מר גובה. השתא פריך אליבא דשמואל דדייק ממתני' דהתם דמלוה בעדים לעולם גובה מב''ח הוא ולדידיה אפי' מן היורשין הוא וא''כ מתני' בדוקא קתני דמלוה בעדים גובה מב''ח עכ''פ ובכל מקום והכא את אמר אינו גובה בשטר שאין בו אחריות אפי' מב''ח לר''מ בתמיה וכי גרע שטר שאין בו אחריות נכסים ממלוה בעדים בלא שטר כלל וא''כ מי נימא ההיא מתני' דלא כר''מ:

לא דמי. ומשני אין דודאי מיגרע גרע דלא דמי מי ששיעבד מקצת וכלומר שכתב לו שטר ושיעבד עצמו במקצת אבל לא שיעבד לו אחריות נכסים למי שלא שיעבד לו כל עיקר בשטר כ''א ע''י עדים הלוה לו דזה הלואה בעדים מיהת הואי אבל בשטר שאין בו אחריות לאו שטרא הוא כלל כדלעיל ולא כדאיכא עדים בהלואה אלא דהוה במלוה ע''פ בלא עדים ולא גבי אפי' מב''ח לר''מ: